הורות – שיעור בהתפתחות

הורות – שיעור בהתפתחות

21/9/10. יום השיוויון. סתיו.  התקופה הזו מביאה עמה בדרך כלל מצב רוח הרהורי. אני מוצאת עצמי מתבוננת במערכות יחסים, במחוייבויות, בלקיחת אחריות, בשמירה על ארגון וסדר.     בתפיסה הסינית, אנחנו נמצאים בתקופת המתכת. התקופה הזו מזמינה אותנו להיות בהירים עם עצמנו, לבחור, לדייק, להשיב איזון למקומות בהם הוא חסר.

הפעם, אני ממקדת את הכוונת על ההורות.

חגי תשרי "נופלים"  סביב יום השיוויון. שיוויון בין שעות האור לשעות החושך. היקום מזמין אותנו לבדק בית. איפה האיזון שלי? האם פי ולבי שווים? האם אני מרוצה מהחלוקות שאני עושה בחיי? האם הייתי רוצה לחלק את "עוגת חיי" אחרת?

מה אני אמורה לעשות אם אני רוצה לשנות? התשובה הפשוטה, המוכרת והידועה היא פשוט לעשות!

ואני? שוב אני מוצאת עצמי מתחילה ברחם, מתבוננת בהורות שלי..

הרחם היא נקודת המוצא לכל המסעות שנצא אליהם אי פעם. בעצם, אין זו הרחם עצמה – אלא מי שנושאת אותה ומי שמלווה את ההריון של מי שנושאת אותה.

במילים אחרות, אמא שלנו ובן הזוג שלה. בעיקר אמא שלנו.

מה מצב בריאותה הריגשי והפיזי של האם שברחמה נוצרים חיים? האם היא שותפה לחווית הבריאה הקסומה שהיא זכתה לקחת בה חלק? מה היא אוכלת? האם היא ישנה מספיק? כיצד היא מתמודדת עם מצבי לחץ, חרדות ופחדים?  האם היא מודעת לכך שהנשמה שברחמה בחרה בה כאמא ומורה בגלגול הזה? האם היא דואגת לממש את הפוטנציאל הטמון בה?

מי שקולט בצורה בלתי רגילה את התשובות והמשמעות של השאלות הללו, הוא העובר הנמצא ברחמה.

כבר ברחם, העובר חש, מקשיב וסופג את המורה הראשונה והעיקרית שתהיה לו בחייו. הוא יזכור כיצד הגיבה, התנהלה ופעלה בסיטואציות שונות. מרגיש, רואה  ולומד אותה כשהיא שמחה ונינוחה וכשהיא מוטרדת ומתוחה.  בשנות חייו הראשונות היא בעצם "אֶלוֹאִמָא".   חייו תלויים באופן מוחלט בה. הוא יעשה הכל על מנת לרצות אותה ולקבל ממנה תשומת לב. הכל!

קסם הבריאה מזמין את האישה ההרה להתכנס פנימה. להבין שאין מצבים מובנים מאליהם. שלכל פעולה שאנו עושים יש משמעות ותוצאות. שבחירות מסויימות מובילות לתוצאות מסויימות ועלינו לשאת באחריות שבאה איתן.

אילו כל האמהות בעולם היו מודעות לכך, העולם היה נראה אחרת. היינו יולדות ילדים בריאים, נינוחים, שמחים. היינו הופכות להיות נשים מלאות שמחה, נשים המממשות עצמן. נשים לומדות ומאושרות. כאשר אנחנו מלאות חדווה, אנחנו מהדהדות אותה לסביבה בה אנו נמצאות. כולם מרוויחים מזה. ההיפך, פועל בדיוק באותה מידה.

התפיסה הטבעית אומרת שכאשר פוגש אותנו מצב, אנחנו יכולים לו. הפוטנציאל שלנו יכול לו. השאלה היא אם אנחנו מודעים / קשובים / רוצים ומוכנים לממש אותו, את הפוטנציאל של מי שאנחנו נולדנו להיות.

חישבו רגע על הזוגיות וההורות האולטימטיביים. כיצד נראית זוגיות כזו? כיצד נראים היחסים עם הילדים?  הביטו סביבכם לרגע . כמה זוגות כאלה אתם מכירים? זוגות שבנו יחד קן והם חיים בסך הכל באושר עד היום? אכן, מלאכה לא פשוטה. לא מלמדים אותנו זוגיות ולא מלמדים אותנו הורות.

כאשר אנחנו בזוגיות, אנחנו מוזמנים לשיעור בהקשבה ותקשורת. שיעור בגמישות, ויתור ואיתנות. אנחנו לומדים להכיר את עצמנו דרך בן הזוג שלנו וכך לגדול ולהתפתח. לעבוד על דפוסי הורינו  שדבקו בנו ואינם משרתים אותנו יותר, דרך הזוגיות שלנו.  הזוגיות מזמינה אותנו להיות אדם שלם בפני עצמנו. זוגיות טובה מעניקה מרחב. משלבת שני עולמות שלמים ומפגישה אותם בנקודות ההשקה. כל אחד מבני הזוג הוא גם הסיר וגם המכסה. שני סירים שכל אחד מהם עצמאי, מפותח ובעל עולם משלו. האושר הפנימי והעמוק של האחד אינו תלוי באחר.

נקודת מוצא זוגית של "אני הסיר והוא המכסה" תוביל לתלות, קנאות ולמחשבה שהקיום שלי והאושר האישי שלי, תלויים באחר. שאינני שלמה כאדם בפני עצמי.

תפיסה כזו, תעבור ותיצרב בתאים של הילדים לעתיד. הורה כזה, המחפש את האחר על מנת לקבל אישור לקיומו הוא, משכפל בעצם את תבנית התלות והקנאה.

בחזרה לרחם, לאמא. לאדמה.

אנחנו חקיינים. ככה הכי טוב. האדמה היתה פה הרבה לפניינו ותמשיך להיות הרבה אחרינו. יש לנו המון ללמוד ממנה, מההתנהלות שלה, מהאופי שלה.

היא מתמידה. מזינה את החי והצומח, מכילה את שינויי העונות ומגיבה בהתאם. האמא האולטימטיבית. גם כשהיא רועדת, מתפרצת, מטביעה, יבשה – היא תמיד שם. לא מרימה ידיים ולא מתייאשת. מתוך הקשבה מתמדת, יש לה היכולת לתת לכל ברוא את שהוא צריך. מזמינה אותנו להתבונן בה בדיוק כפי שהיא. לא זקוקה למתיחת פנים. גאה בקמטים, גאה בילדים.

הילדים הם כל מי שניזון ממנה. הצמחים, בעלי החיים ואנחנו, בני האדם.

הקמטים הם השיעורים. כל שיעור מתביע חותם, מחכים ומבשיל. ככל שרבים הקמטים, כך רבה היכולת שלה להמשיך ולהכיל. לתמוך, לחייך ולהתמלא גאווה על ילדיה.

כולנו משתמשים בביטוי "אמא אדמה". היא המזינה, היא מעניקה לנו בית ובזכותה אנו חיים. פנינו כפניה.

פני ילדינו כפני האמהוּת שלנו. אנחנו, האמהות ( סליחה עם כל האבות!)  אחראיות על החינוך, על ההזנה. אנחנו הדמות העיקרית לחיקוי. איזה מודל רואים בנו הילדים שלנו? האם הם גאים בנו? האם הם בריאים בנפשם וגופם? האם הם שמחים? האם הם מממשים את הפוטנציאל שלהם?

תשובות חיוביות מעידות על כך שאנחנו עושות עבודה טובה עם עצמנו. אנחנו מתפתחות, לומדות, עצמאיות, חיוביות בתפיסה שלנו את החיים ושמחות בחלקנו באופן כללי. אנחנו מראה טובה לילדים שלנו.

כילדי האדמה, אנחנו לא מפסיקים לקחת ממנה, לקבל. זה מן סוג של אכסיומה: אמא אדמה נמצאת בכל מקום עבורנו. לתת, להקשיב, לתמוך. אנחנו בודקים כיצד היא מתפקדת, מותחים את גבולותיה.

כהורים, הילדים הם "לקחנים" עקביים. אל לנו לצפות לתמורה. התמורה הטובה ביותר היא ההתפתחות האישית שלנו עצמנו.

הקשיבו להגדרה של אבן שושן:

אב – יסוד, עיקר המשמש מקור לדברים אחרים המסתעפים ממנו.

אם –  אשה שממנה יצא שבט או עם.

הורות: יעודם ותפקידם של הורים: רגש ההורות.

אם אני אב, הרי שאשאף להיות מקור משפיע איכותי, קשוב וסבלני לכל מי שיסתעף ממני- דהיינו, ילדיי ( ממש כמו אדמה ).

אם אני אם, אשמח שהשבט / עם שיצא ממני יהיה מוסרי, בריא, שמח ומאמין בטוב האדם.

כהורים, נשמח ונשאף למלא את היעוד והתפקיד המכובד כל כך שניתן לנו – להיות מורים למי שבוחר בנו : להתנהל בעולם הרגש בתבונה. להבדיל בין עיקר לתפל. להיות  קרקע בטוחה לילדינו , ויהי מה .

באופן אישי, בכל הזדמנות אני מודה לילדיי על שבחרו בי להיום אמם בגלגול הזה. מאוד גאה ושמחה בתפקיד ובזכות להיות אמא.

יש ואני אמא לא מספיק קשובה או מקשיבה בחצי אוזן, קורה לא פעם שאני פורקת מתח שקשור לעבודה / לזוגיות על הילדים. אני שוכחת להפריד בין הילדה הקטנה שבי, הלא מסופקת, זו שלא ראו אותה – לבין האישה המבוגרת שאני.

כשהללו קורים, ילדיי מוכיחים אותי על כך. יש ביניינו הסכם. כשהם מבינים שאני  "לא מבררת עובדות" או "מאבדת פרופורציות", הם אומרים לי: "אמא, חייכי!". זה הקוד ביניינו שאומר לי לנשום רגע ולהזכר במה שחשוב באמת. להגיב אליהם ממקום הורי ולא ממקום של ילדה פגועה. לשמחתי, זה עובד  מצויין ב85% מהזמן. שניהם מורים מופלאים. בזכותם אני גדלה ולומדת המון על עצמי, עליהם ועל תקשורת אישית.

ב"קרטה קיד 4" היה המשפט הזה: כשהחיים מפילים אותך, הבחירה לקום נמצאת בידך.

ברוח הציטוט הזה וברוח ימי הסליחה בהם אנו מצויים, מאחלת לכולנו את היכולת לדבוק בדברים החשובים באמת.

זה הזמן לתת חיבוק לילדינו ולהורינו.

לא עוד מעט,

עכשיו!

בואו עם הילדים לסדנא!

צלצלו לתאם טיפול שיאצו / דיקור סיני:

טיפול שיאצו, דיקור סיני

ליצירת קשר:

אפרת בנור, מטפלת בשיאצו ובדיקור סיני ( לא אפרת בנאור ולא אפרת בן אור ), צלצלו:054-4525259

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *