הזמנה לשיוויון

"בני האדם שונים זה מזה אך שווים זה לזה"

יום השיוויון האביבי, 2011–03–21 בד"כ אני לא מציינת תאריך בכותרת.

הפעם, יש לתאריך משמעות.

2012 כיכבה ועדיין מככבת כשנה שמשהו גדול עתיד לקרות בה.

לא חסרות דוגמאות. הכדור רועד והאנשים מתחילים להשמיע קולם.

הצונאמי ורעידת האדמה ביפן – ששם בעיקר חוגגים את ימי השיוויון  – איך הם חוגגים עכשיו? אני רוצה לקוות שהם חוגגים, מודים, מעריכים ולומדים עוד ועוד הקשבה.

גם המהפכות החברתיות סביבינו – זועקות לשיוויון. שיוויון בין בני האדם.

אם חושבים על זה, המהפכה הזו אפילו מאחרת משהו, לא? האדמה, הנשים, בני האדם זועקים בדממה כבר זמן רב. כנראה שהיינו צריכים להגיע לנקודת הזמן הזו על מנת להיות מסוגלים להבין את מה שהיה כתוב פה על הקיר ממש מזמן.

כמובן שהכל קשור לרפואה סינית, איך לא.. ואם היה לי ידע קבלי, אשורי, סופי, פרסי, אינדיאני – בטח הייתי מוצאת מקבילות זהות גם שם. אבל אין לי. יש לי רפואה סינית ואת ההגיון והקישורים הפנימיים שנעשים אצלי במח ובשחלות. את זה אני מביאה.

אביב.

האביב כבר כאן, החצר הפרטית שלי מאוד אביבית. מחוייכת, מפתה עם צבעי הפרחים, מענגת את האוזן עם ציוציהם של יונקי הדבש – ולא רק הם, מרהיבה את העיניים עם בלוריותיהם של הדוכיפתים והריח של מלכת הלילה, בלילה, מרחיב את הנחיריים וממלא את הלב הודיה על הבריאה. על הבריאה כולה.

כן, כולל האדמה שרועדת, הגלים ששוטפים וחוסר ההקשבה. הודיה גם עליהם.

שלשום, התכנסנו פה למפגש סביב יום השיוויון. נשים בלבד. חברות בנשות החזון. אנחנו נפגשות 4 פעמים בשנה לביצוע טקס. הפעם,ביקשנו הרפייה, כניעה, עשיית טוב, הגשמה עצמית, ריפוי ואור למקומות הזקוקים להם. יש לנו אחריות מלאה על החיים שלנו. הדיוק קורה כאשר אנחנו מדוייקים. כשאנחנו עושים יותר ומדברים פחות.

האביב מתעתע משהו. לאביב בכלל יש איזו יכולת לטשטש, להשכיח, להונות. אנחנו נסחפים עם הקלות והיופי,  מתנהלים באימפולסיביות.

הפריצה החוצה כל כך משמעותית. מזכירה לנו את היכולות שלנו, את העצמה הקיימת והחבוייה בנו. אנחנו יכולים להמשיל את עצמנו לאותו נבט עדין שבכח רצון בלתי רגיל שרד את כל המכשולים שציפו לו והצליח להגיח מעל פני הקרקע. יש כאן נחישות והתמדה מעוררים השראה. אותו נבט קיים בכל אחד ואחת מאיתנו. לנבט הפצפון ו"חסר החשיבות", מערכת התנהלות רחבה ומאורגנת. דמיינו חברה מובילה של יעוץ ארגוני. זה בדיוק מה שיש לו לאותו נבט. זה מה שיש לכל עולם הצומח והחי בעולם הזה. אם נתבונן בהם כראוי, נבין שהם המורים שלנו בהא הידיעה.

נבטי מש

המטרה של הנבט: להגשים את עצמו ביעילות. לממש את הפוטנציאל של מי שהוא.

אמצעי פעולה: גמישות, התמדה, נחישות, יכולת לבצע מו"מ ובדיקת כל האופציות הקיימות והעומדות לרשותו.

שולח הנבט שורש כלפי מטה – היה ויש ממה לינוק – נאה.  אם הגיע ל"מקור אכזב", ישנע את שורשיו למקום אחר וחוזר חלילה, ללא יאוש, ללא הרמת ידיים וללא תסכול. ממלא את יעודו בכל רגע נתון. ישלח את שורשיו שוב ושוב עד שימצא את מקור חייו. מסירות מלאה למימוש הפוטנציאל שלו. הנבט לא "ייתקע" במקום שאינו מזין אותו. אין זה אקולוגי לו. התקעות שם, תעכב אותו ובעצם תוביל למותו.

החיפוש הזה מעלה את  נושא התנועה ששייכת ליום השיוויון, לתקופת האביב ולתנועת / אלמנט העץ על פי הרפואה הסינית.

תנועה ומעשים לטובת השיוויון באשר הוא, תנועה לצורך קיום פיזי פשוט, תנועה של רגש, של גוף. תנועה של מחשבה. כאשר אין תנועה, אנחנו תקועים. המילה ברפואה הסינית לכך היא: סטגנציה. כאשר הרגש שלנו תקוע, יוולד תסכול. התסכול יוביל לכאב שיוביל להגבלת תנועה שתוביל להגברת התסכול וכן הלאה וכן הלאה – ממש חד גדיא. הכל קשור. אין תלישות. לא מאשימים אף אחד חוץ מאת עצמנו.

המחלות כולן, (אין אתם מוכרחים להסכים אתי, נהפוך הוא – הגיבו ) – מקורן בהעדר עיבוד רגשי. רגש שלא מצא דרכו החוצה במילים, בתנועה או ביצירה, סופו להתקע ולהוביל אותנו להעדר צמיחה בכל מישורי החיים. נתקע במצב ילדי או במצב הורי ונשכח שקיים בוגר אחראי שמסוגל ושמח להוביל ולעשות סדר. אנחנו קובעים למי לתת את ההנהגה על חיינו. ממש כמו השורשים של אותו הנבט.

לנבט, שזכה לגדול ולהפוך לשתיל צעיר ולעץ, מערכת ראיית אופציות משובחת במיוחד. דמיינו שיש לו עיניים מעל ומתחת לאדמה. השורשים מתפקדים כעיניים – מביטים סביב לאתר את מקור ההזנה הראוי ביותר. גם העלים, למעלה, מעל האדמה מהווים עיניים. תכונה מופלאה שאנחנו חסרים אותה בגדול. לראות את כל האופציות, להבין שיש יותר מאמת אחת. שלכל אמת יש תוקף משלה.

אם אביט קדימה, תתגלה לי מציאות א'. שונה משהו לעומת המציאות הממתינה שאגלה אותה מאחור – והכל בדיוק באותה נקודת זמן. הגובה שלנו משנה, המיקום שלנו, מצב הרוח שלנו. אנחנו שבויים בהיותינו המרכז של כדור הארץ. מונים את עצמנו ומוצאים עצמנו לא מובנים. את המשוכה הזו קל לעבור. שואלים: האם כשאמרת א' התכוונת לכך וכך? לא נשארים בהנחה שלדברים משמעות אחת ופשוטה רק באופן בו אנו מפרשים אותם. ברוך השם, אנחנו שונים זה מזה. כל שצריך הוא שאלה פשוטה. ( ראו את המודל של תקשורת מקרבת ).

כאשר אנחנו לא מובנים, לא בתנועה, לא מממשים – עולה וצץ כעס. כעס יכול להיות צונאמי. במקרה הקל, יוביל למיגרנה / עצירות / כאב גב או כאב בטן. במקרה הפחות קל, אולקוסים, פריצות דיסק.. במקרה החמור, התקף לב, ארוע מוחי נאה וכיוצ"ב. ממש לא מומלץ לאגור כעס. יש הבדל בין לא לאגור ללא לכעוס. כשעולה כעס, לכעוס. אחר כך, כשהבוגר מגיע, לעבד אותו, לדבר אותו ולהתנקות ממנו. כשאוגרים, מחמירים את המצב אלפי מונים. אגירה / הדחקה היא שלוחה של אי לקיחת אחריות.

יום השיוויון מזמין אותנו להתבוננות. מזמין אותנו להיות בשיוויון עם עצמנו. הזמנה ללקיחת אחריות. להבין שיש בנו את התהליכים כולם – השגשוג והפריחה, השלכת והקמילה – ייצוג מלא של חיינו אנו. בכל שלב אנחנו מוזמנים להתנהל בהתאם. אנחנו שלמים מעצם היותנו ברואים על האדמה הזו. כולנו. ( ראו שירו המרגש של טיך נהאת האן ).

האור והחושך שווים ( זה קורה גם בספטמבר ). האור הפנימי שלי והחושך הפנימי שלי – לכו עם כל מה שזה אומר לכם.

יום השיוויון

יש באביב המון יצירתיות ויצריות – לאן שלא נביט, נראה את העצמה הזו של הטבע, שלנו. אם נתבונן בצונאמי וברעידות האדמה – נבין שזה כאב הבטן של הכדור הזה. יש פרופורציות. עובדה. השקנו את הכדור יותר מדי בנפט, האבסנו אותו בניילון – ממש כמו חתול, הוא מקיא כדי להמשיך הכי טוב  שהוא יכול.

איפה אנחנו כבני אדם, כחברה / כאנושות?

על מנת לא להצטרך להקיא, אנחנו נדרשים לעשייה פשוטה: להיות בסביבה מפרגנת ואוהבת ובה בעת, להמנע מסביבה שאינה כזו. להיות בהקשבה לגוף שלנו ולצרכיו – דרך תזונה, תנועה, עשיית אהבה, שינה והיגיינה. הקשבה למנטלי שלנו – להעשיר ולהרחיב אותו, לחיי המשפחה, החברה וקשרי הידידות שלנו. לתקשורת שלנו – קודם כל עם עצמנו.

כשנהיה בשלום עם עצמנו, הכדור יאהב אותנו. מנקודת הזמן הזו, הדרך נראית עוד ארוכה – כמובן שימים יגידו ( הנה 2012 אוטוטו בפתח ) – אנחנו יכולים לעשות את מה שאנחנו יכולים לעשות.

באמת לא מסובך. עניין של החלטה.

מזמינה וקוראת לכם להציף שיוויון.

ממליצה גם לקרוא את זה כדי להבין טוב יותר את התנועה של העץ.

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *